איפה הבית

לפעמים כדי למצוא את הדרך הביתה צריך ללכת עד קצה העולם.

דניאל רק רוצה שקט.

מאז שחזר ממלחמת לבנון הוא נושא בתוכו לילות חסרי מנוחה, שמות של חברים שלא שבו ודממה כבדה. המשתלה הקטנה שהקים נהפכה לכל עולמו: בין רוזמרין לערוגות הגינה הוא מטפל בצמחים ומוצא בהם שלווה שאינה תלויה באיש.

ואז מופיעה ריקי, אישה מן העולם האחר: יפה, פצועה וסוערת. היא פורצת לחייו כסופה, ובתוך זמן קצר הוא מוצא את עצמו כבר נשוי, בבית חדש. השנים עוברות, נולדים אסף ומאיה, וההבטחה הגדולה מתפוררת.

הבית שנדמה תחילה למקלט נהפך לזירת כאב.

כשהסערה הפנימית גואה ומאיימת להטביע אותו, דניאל עוזב. תיק גב, מעט כסף, טיסה אחת. בלי יעד. בלי לדעת שתקווה יכולה לנבוט גם באדמה חרוכה.

בכתיבה רגישה ופיוטית, פראית לעתים, שרה אהרוני טווה רומן עז ונוגע ללב על אהבה שמרפאת צלקות, על שתיקה שמדברת בקול רם ממילים ועל הדרך הארוכה חזרה הביתה, שלפעמים עוברת דרך קצה העולם.