הספרים המעופפים המופלאים של מר מוריס לסמור

תקציר:
מוריס לסמור אהב מילים. הוא אהב סיפורים. הוא אהב ספרים. החיים שלו היו ספר שהוא עצמו כתב, עמוד אחרי עמוד אחרי עמוד. הוא פתח אותו בכל בוקר וכתב על מה ששימח אותו ועל מה שהעציב אותו, על כל מה שהוא ידע ועל כל מה שהוא רצה.' אחרי דברים ברורים וסדורים ומוחלטים כאלה, מגיעה שעתו של הכאוס; רוח סערה מפרה את האיזון בחייו ויוצרת מצב חדש: '...עד שכל מה שמוריס הכיר, התפזר - אפילו המילים שבספר שלו.' מוריס, שלא ידע מה יעשה נוכח המציאות שהתערערה, התחיל ללכת. בדרכו פגש באישה ש'ריחפה לה כשלהקה עליזה של ספרים מעופפים מושכת אותה'. האישה הזו, ששלחה למוריס את הספר האהוב עליה ביותר, פתחה פרק חדש בחייו. הספר המעופף הוביל את מוריס אל המקום שבו יעברו עליו כל ימיו - לספרייה מיוחדת במינה, משכנם של הספרים המעופפים. מוריס טיפל בספרים, תיקן וריפא אותם, יישר פינות דפים שקופלו וחלק את הספרים עם אחרים. 'לפעמים זה היה ספר שכולם הכירו ואהבו, ולפעמים הוא מצא כרך קטן ובודד שסיפורו סופר לעיתים רחוקות. 'הסיפור של כל אחד חשוב', אמר מוריס. וכל הספרים הסכימו אתו'. החיים בספרייה המופלאה החזירו למוריס את היכולת לשוב ולכתוב את ספרו. סיפורו הנפלא של ויליאם ג'ויס הוא סיפור אלגורי על חיי אדם ועל השפעתם המיטיבה, המרפֵּאת, של ספרים על הנפש;

עותקים